על-פי ממצאים שהוצגו ב-European Congress on Obesity (ה-ECO), שיפור מובהק בסימפטומים המופיעים בקרב חולים הסובלים מהפרעות אכילה כפייתית צפוי להופיע בעקבות טיפול בתוכנית לסיוע עצמי המבוססת על שימוש באינטרנט באותה מידה כמו בעקבות מתן טיפול קבוצתי פסיכולוגי-חינוכי.
החוקרת הראשית, הפסיכולוגית Isabelle Carrard, מסבירה כי שיפור מובהק הופיע בדירוגי הבריאות הכלליים של החולים וכמעט ב-70% מהם נצפתה ירידה בשיעור אפיזודות הזלילה. הוא מוסיפה כי תוכנית האינטרנט זכתה לדירוג גבוה מבחינת מידת קבלתה על-ידי המשתמשים, דבר המעיד על חשיבות מעורבותם האישית של החולים במסגרת הטיפול הניתן להם.
היא מציינת כי מתן טיפול קוגנטיבי-התנהגותי מושלם עלולת להיות יקר ולעיתים קרובות לא כדאי בחולים. לכן, החליטו החוקרים לבחון את יעילות השימוש במדריך לטיפול עצמי ברשת האינטרנט בקרב חולים הסובלים מהפרעות אכילה כפייתית.
הטיפול הורכב משיטות הערכה וטיפול שיוכלו לסייע לחולים לשנות את סגנון חייהם ולהשיג בקרה מחודשת על הרגלי האכילה שלהם. המדריך לשימוש עצמי לטיפול בבולימיה נרבוזה כולל 7 שבעה המבוססים על עקרונות הטיפול הקוגנטיבי-התנהגותי. כל שלב מכיל חלק תאורטי, דוגמאות ותרגילים, שרובם מבוצעים באמצעות האינטרנט.
שבעת שלבי התוכנית הינם: הכנה לשינוי, השגחה עצמית, שינוי התנהגותי, שינוי מחשבתי, זיהוי בעיות ופתירתן, הערכה עצמית ומודול מסכם. הנבדקים התבקשו לנהל יומני אכילה ולמלא תקצירים שבועיים שכללו דיווח על ארוחות, על התקפי זלילה, ועל תחושות ורגשות שעוררו אותם.
במחקר השתתפו 45 נשים שאובחנו בהפרעת אכילה כפייתית בשוויץ. הנשים נעזרו במדריך לשימוש עצמי במהלך 6 חודשים וקיבלו תמיכה נוספת באמצעות שליחת מכתב שבועי מפסיכולוג באמצעות הדואר האלקטרוני.
בנוסף בוצעו 3 מפגשי הערכה של הנבדקות: בתחילת המחקר, לאחר 4 חודשים ולאחר 6 חודשים. שני שאלונים שימשו להערכת תגובתה של כל אחת מהנבדקות לתוכנית לטיפול עצמי ושניהם מעידים על זיפור מובהק במצב הנבדקות לאחר השימוש בתוכנית. שיפור מובהק נרשם במצבן הבריאותי הנפשי הכללי של הנבדקות שהוערך באמצעות השאלון הראשון (P <.001), ואילו התגובות לשאלון השני מעידות על שיפור בכל ההיבטים שנבחנו.
שיפורים מובהקים סטטיסטית הושגו בנבדקות בתת-הסקאלה לדרוג מצב הבולימיה (P <.001), ונתקבלה ירידה מובהקת סטטיסטית במספר אפיזודות הזלילה וההקאה (P <.01). כ-17.1% מהנבדקות דיווחו על יכולת להמנע לחלוטין מהתקפי זלילה כעבור 6 חודשים, ו-68.9% מהן דיווחו על ירידה במספר אפיזודות הזלילה.
החוקרים גם השוו את התוצאות לתוצאות שהתקבלו בקבוצה של 31 נבדקות שקיבלו טיפול קבוצתי פסיכולוגי-חינוכי ובקרב קבוצה של 31 נבדקות שנמצאו ברשימת המתנה לטיפול. תוצאות דומות נתקבלו בקרב נבדקות שתי קבוצות הטיפול והיו טובות יותר מהתוצאות בקרב הנבדקות ברשימת ההמתנה, בהן לא נתקבל שיפור במהלך תקופת המחקר.
66% מהנבדקות שנעזרו בתוכנית לטיפול עצמי דיווחו על שביעות רצון מהרעיון לטפל בעצמן. שיעור הנשירה מהמחקר עמד על ערך 36%, כשרוב מקרי הנשירה מהמחקר התרחשו בחולות שסבלו מסימפטומים חמורים יותר.
לידיעה ב-doc's guide