מספר תובנות חדשות אודות הפתופיזיולוגיה של פסוריאזיס עשויות להוביל בסופו של דבר לשיפור גישות הטיפול בחולים אלו, כך מסבירים מומחים במהלך הסמינר השנתי Las Vegas Dermatology Seminar.
בין התובנות החדשות כוללים המומחים את התגלית כי דלקת העור בחולים עם פסוריאזיס קלה היא משמעותית לפחות כמו בחולים עם פסוריאזיס חמורה; העדויות לפיהן פסוריאזיס עשויה להיות מחלה אוטואימונית ולא מחלה לא-ספציפית בתיווך מערכת החיסון; והתובנה החדשה והחשובה אודות התפקיד המרכזי של Interleukin-19 בחולים אלו.
המומחים מסבירים כי התובנות החדשות הללו עשויות להוביל לשיפור גישת הטיפול בחולים עם פסוריאזיס.
לדוגמא, העובדה כי תהליכי הדלקת בעור בחולים עם פסוריאזיס קלה דומים לאלו עם מחלה חמורה עשויים לתמוך במתן טיפולים המכוונים כנגד IL-17 לאוכלוסיה הרבה יותר גדולה של חולי פסוריאזיס. הפגם בבקרה חיסונית שזיהו מומחים בחולים עם מחלה חמורה עשוי לשמש כיעד טיפולי חדש, כאשר טיפול הולם עשוי להביא לבקרת המחלה ללא צורך בטיפול נוגד-דלקת מתמשך.
צוות מומחים בינלאומי זיהה ביטוי מוגבר של חלבון LL37 בעור של חולי פסוריאזיס. תאי CD4+ ותאי CD8+ המכוונים כנגד חלבון זה מתמקדים בעור ויכולים לסנן נגעים עוריים, שם יכולים לייצור אינטרפרון-גאמא וציטוקינים פרו-דלקתיים. החוקרים דיווחו על קורלציה בין רמות תאי T ספציפיים ל-LL37 ובין פעילות המחלה בחולים עם פסוריאזיס רובדית.
חוקרים מגרמניה זיהו את ADAMTS-like Protein 5 כאנטיגן עצמי ספציפי למונוציטים בחולי פסוריאזיס עם הגן המרכזי המעלה את הסיכון לפסוריאזיס, HLA-C*06:02, אשר תועד בשני-שליש מחולי פסוריאזיס. הם מציעים כי המסלול האוטואימוני החדש עשוי להסביר כיצד הפרופיל הגנטי הנ"ל מעלה את הסיכון לפסוריאזיס.
באשר ל-IL-19, יש כעת עדויות רבות המצביעות על חשיבותו בפתוגנזה של פסוריאזיס, עם קורלציה בין רמות IL-19 בדם ובין מדדי PASI (Psoriasis Area and Severity Index), כאשר טיפול ב-Ixekizumab, המכוון כנגד IL-17, הוביל לירידה מהירה ברמות IL-19 לטווח התקין. יתרה מזאת, לאחר הפסקת Ixekizumab, רמות IL-19 עלו לרמות שתועדו לפני הפוגה קלינית ושוב ירדו בעקבות טיפול חוזר. התקווה היא כי בדיקה זו תשמש ככלי מדויק להערכת תגובה לטיפול.
מתוך Las Vegas Dermatology Seminar
לידיעה במדסקייפ