אפשרויות טיפול בהקרנות לפני ניתוח בחולים עם ממאירות מתקדמת-מקומית של הרקטום כוללות טיפול בן חמישה ימים או טיפול בן שלושה שבועות. מתוצאות מחקר בשלב 3 עולה כי לטיפול הניסיוני במהלך חמישה ימים תוצאות דומות לטיפול הסטנדרטי כיום, הניתן לאורך 28 ימים, עם רעילות נמוכה יותר.
במסגרת המחקר נכללו 515 חולים עם ממאירות לא-נתיחה של הרקטום, מתקדמת-מקומית (שלב cT3 או cT4), שחולקו באקראי לטיפול כימותרפי-קרינתי סטנדרטי (קבוצת ביקורת) או לטיפול קרינתי קצר (קבוצת התערבות). כל החולים קיבלו גם טיפול כימותרפי.
מינון הקרינה הסטנדרטי כלל 50.4 Gy שניתנו ב-28 פרקציות, בו-זמנית עם משלב FOLFOX (5FU, Leucovorin, Oxaliplatin). בקבוצת ההתערבות ניתן אותו משלב FOLFOX לאחר טיפול קרינתי קצר (5 ימים של קרינה במינון 500 cGy לאגן). חולים בשתי הקבוצות נותחו לאחר כ-12 שבועות מהתחלת הטיפול הקרינתי וכשישה שבועות לאחר טיפול ניאו-אדג'וונטי.
תוצא הסיום העיקרי היה שיעורי כריתה רדיקאלית, כאשר מהתוצאות עולה יתרון לקבוצת המחקר בהשוואה לקבוצת הביקורת, אם כי ההבדלים לא היו מובהקים סטטיסטית (77% לעומת 71%, p=0.081).
לאחר שלוש שנים, שיעורי ההישרדות ללא-מחלה היו דומים בקבוצת ההתערבות ובקבוצת הביקורת (53% לעומת 52%, p=0.74), כמו גם שיעורי ההיארעות המצטברים של כשלון מקומי (22% לעומת 21%, p=0.82). עם זאת, תועדה מגמה לשיעורי הישרדות כוללים טובים יותר לאחר שלוש שנים בקבוצת ההתערבות (73% לעומת 65%, P=0.046).
החוקרים מדווחים כי שכיחות רעילות אקוטית של טיפול ניאו-אדג'וונטי בקבוצת ההתערבות הייתה נמוכה יותר, בהשוואה לקבוצת הביקורת (75% לעומת 83%, p=0.006), אך שיעור החולים עם תופעות רעילות בדרגה 3+ היה דומה בשתי הקבוצות (23% לעומת 21%).
מתוך כנס ה-GICS
לידיעה במדסקייפ