מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-Endocrine Society עולה כי בנשים ששרדו ממאירות של השד קיים סיכון מוגבר להתפתחות ממאירות ראשונית של בלוטת התריס, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
בין השנים 1973-2011, מבין 707,678 נשים עם סרטן שד, 52,939 נשים אובחנו עם ממאירות של בלוטת התריס לפי מאגר SEER, הכולל כ-9% מכלל אוכלוסיית ארצות הברית. מבין אלו, 1,526 נשים אובחנו עם סרטן בלוטת התריס לאחר סרטן שד, 704,405 נשים אובחנו עם סרטן שד בלבד ו-49,663 נשים אובחנו עם ממאירות של בלוטת התריס בלבד.
הסיכון להתפתחות סרטן בלוטת התריס במהלך עשר שנים עמד על 16% בנשים ששרדו סרטן שד ואובחנו בגיל 40 שנים, בהשוואה ל-0.33% בלבד באוכלוסיה הכללית באותו גיל ו-12.0% לעומת 0.35% באלו בגילאי 50 שנים. בנשים שאובחנו עם סרטן שד בשנות השישים והשבעים לחייהן לא תועד סיכון מוגבר לממאירות של בלוטת התריס.
בהשוואה לנשים ששרדו סרטן שד ולא פיתחו ממאירות של בלוטת התריס, אלו שפיתחו ממאירות זו היו צעירות יותר (54 לעומת 61 שנים), עם גידולי שד גדולים יותר (18 מ"מ לעומת 15 מ"מ) ושכיחות גבוהה יותר של קרצינומה דוקטאלית פולשנית (7.6% לעומת 5.5%).
בהשוואה לנשים עם סרטן בלוטת התריס ללא אבחנה קודמת של סרטן שד, באלו שאובחנו קודם לכן עם סרטן שד תועדו גידולים קטנים יותר (11 לעומת 13 מ"מ), עם שכיחות נמוכה יותר של טיפול ביוד רדיואקטיבי (37% לעומתת 45.5%).
בקבוצת הנשים עם סרטן בלוטת התריס לאחר אבחנה קודמת של סרטן שד תועדה שכיחות גבוהה יותר של ממאירות מסוג Tall-Cell Variant of Papillary Thyroid Carcinoma, Oxyphilic Follicular Thyroid Cancer ו-Anaplastic Cancer.
בקרב נשים ששרדו סרטן שד ופיתחו סרטן בלוטת התריס תועדה שכיחות גבוהה יותר של טיפול קרינתי אדג'וונטי (48% מאלו עם שתי הממאירויות לעומת 44% מאלו עם סרטן שד בלבד), אך נתון זה לא היה גורם מנבא בלתי-תלוי לממאירות השניה.
בסיכומו של דבר, הסיכון לממאירות שניה בנשים ששרדו סרטן שד נע בין 18-30%. במרבית המקרים מדובר היה בגידולים בתיווך הורמונאלי, כולל גידולי שחלות ורחם, אך גם ממאירויות של בלוטת התריס.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-Endocrine Society
לידיעה במדסקייפ