מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-AAES (American Association of Endocrine Surgeons) עולה כי בנשים ששרדו ממאירות של בלוטת התריס קיים סיכון מוגבר להתפתחות ממאירות של השד, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
הממצאים מבוססים על מנתוני מאגר SEER-9 (Surveillance, Epidemiology, and End Results) לשנים 1973-2011 ומהם עולה כי ההיארעות המצטברת של התפתחות ממאירות שניה לאחר סרטן בלוטת התריס נעה סביב 16% לאחר 25 שנים. מרבית המקרים הללו הם ממאירויות של השד (36%) והאתיולוגיה בבסיס הקשר עדיין אינה ברורה.
מדגם המחקר כלל 707,678 מקרים של סרטן שד ראשוני ו-52,939 מקרים של סרטן ראשוני של בלוטת התריס. מבין אלו, 704,402 אובחנו עם סרטן שד בלבד, 49,663 אובחנו עם סרטן בלוטת התריס בלבד ו-1,750 פיתחו סרטן שד ראשוני לאחר סרטן ראשוני של בלוטת התריס.
חציון הזמן להתפתחות ממאירות ראשונית שניה בשד עמד על חמש שנים. הסיכון להתפתחות סרטן שד בתוך עשר שנים באישה בת 40 שנים עמד על 5.6% באלו עם ממאירות ראשונית של בלוטת תריס, לעומת 1.5% באוכלוסיה הכללית. בגיל חמישים, הסיכון הנ"ל זינק ל-12.8% מאלו עם ממאירות ראשונית של בלוטת התריס, בהשוואה ל-2.4% בלבד באוכלוסיה הכללית. בגיל 60, שיעור זה עמד על 7.4% לעומת 3.6% ובגיל 70 ההבדל היה 11.1% לעומת 3.8%, בהתאמה.
בנשים שאובחנו עם סרטן בלוטת התריס לאחר גיל 50 שנים במהלך שני העשורים האחרונים, תועד סיכון הרבה יותר גבוה להתפתחות ממאירות שד ראשונית שניה. ניתוח סטטיסטי אישר את האינטראקציה הנ"ל בין גיל וזמן.
מהשוואת 954 נשים עם סרטן שד לאחר סרטן בלוטת התריס עם 38,158 עם סרטן בלוטת תריס בלבד עלה כי אלו עם שתי הממאירויות היו מבוגרות יותר בעת אבחנת ממאירות בלוטת התריס (52 לעומת 46 שנים, p<0.001), עם גידולים קטנים יותר (12 מ"מ לעומת 13 מ"מ, p=0.002) ושכיחות נמוכה יותר של טיפול ביוד רדיואקטיבי (42% לעומת 45%, p=0.49). בנוסף, אעפ"י שמרבית הגידולים בשתי הקבוצות היו מסוג פפילארי, באלו עם שתי הממאירויות תועדו שיעורים גבוהים יותר של ממאירות פוליקולארית של בלוטת התריס (11% לעומת 9%, p=0.030).
לאחר ניתוח רב-משתנים, גיל, גודל הגידול והיסטולוגיה פוליקולארית נותרו משמעותיים.
מהשוואת אותן 954 נשים עם סרטן שד לאחר סרטן בלוטת התריס עם 498,253 חולים עם סרטן שד בלבד עלה כי אלו עם שתי הממאירויות היו צעירות יותר ועם גידולים קטנים יותר. הגידולים בשד בקבוצת החולים ששרדו סרטן בלוטת התריס היו בשכיחות גבוהה יותר חיוביים לקולטנים לאסטרוגן/קולטנים לפרוגסטרון (72% לעומת 62%, p<0.001), ולמרות שמרבית הגידולים בשתי הקבוצות היו מסוג קרצינומה דוקטאלית, באלו עם סרטן שד לאחר סרטן בלוטת התריס תועד שיעור גבוה יותר של היסטולוגיה מעורבת של גידולים פולשניים (14% לעומת 10.5%, p=0.001).
מניתוח רב-משתנים עלה כל ארבעת המשתנים נותרו מובהקים.
מתוך כנס ה-AAES
לידיעה במדסקייפ