מאת מערכת אי-מד
ע"פ מחקר חדש מה-Diabetes Obes Metab הטיפול ב- linagliptin (טרג'נטה, בורינגר אינגלהיים) היה קשור לפחות היפוגליקמיות בהשוואה ל-glimepiride ללא תלות במינונים או ברמת ה-HbA1c .
מטרת המחקר הייתה להעריך את הסיכון להיפוגליקמיות המתועדות תחת טיפול בחוסם ה-DPP4 לינגליפטין בהשוואה לגלימפריד מקבוצת הסולפניל אוריאה.
אנליזה זו מבוססת על נתוני מחקר של 2 שנות מעקב, אקראי, כפול סמיות שבו נכללו 764 מטופלים בלינגליפטין 5 מ"ג ו-755 שטופלו בגלימפריד במינונים של 1-4 מ"ג שלא השיגו איזון גליקמי תחת טיפול במטפורמין.
המטופלים שהוקצו אקראית לגלימפריד התחילו במינון של 1 מ"ג ולאחר 4 שבועות ניתן היה לבצע טיטרציה מותאמת מדורגת עד למינון של 4 מ"ג, במידה ולא הושגו רמות סוכר בצום של מתחת ל-110 מ"ג/ד"ל.
דיווחי החוקרים על אירועי הפוגליקמיות הוערכו ע"פ המינון, לאורך הזמן ודרגת רמת הירידה ב-HbA1c .
החוקרים מדווחים כי שיעורי המטופלים עם לפחות אירוע היפוגליקמיה אחד ברמת המינון המקסימלית האישית בקרב מטופלי הגלימפריד היו של 45% במינון 1 מ"ג, 50.8% במינון 2 מ"ג, ו-36.1% במינון 3 מ"ג, ו-27.7% במינון 4 מ"ג.
בסה"כ שיעורי ההיארעות של מקרי ההיפוגלקמיה במטופלי הגלימפריד היו גבוהים יותר באופו מובהק מאשר בלינגליפטין : 36.1% לעומת 7.5% ,( p < 0.0001 ) . לאחר ביצוע ניתוחי רגישות ע"י הוצאת אירועי היפוגליקמיה במהלך העלאת המינונים (בשבועות 0-16), ההבדלים בסיכון לאירועי היפוגליקמיות נותרו מובהקים סטטיסטית: בשבועות 16-104 שיעור של 25.8% לעומת 5.9% , (p < 0.0001 )
החוקרים מציינים כי שיעור ההיפוגליקמיות היה גבוה יותר בגלימפריד בהשוואה ללינגליפטין בכל רביע של שינוי ברמות HbA1c מתחילת המחקר באופן מובהק סטטיסטי. היארעות אפיזודות של היפוגליקמיה לא עלתה אצל מטופלים שהשיגו ירידה גדולה ב-HbA1c באף קבוצה. בכל האינטרוולים של 4 שבועות לאורך 2 שנות המחקר, ההיארעות של היפוגליקמיות הייתה נמוכה יותר בקבוצת הלינגליפטין מאשר בגלימפריד.
החוקרים מסכמים כי טיפול בלינגליפטין קשור לסיכון נמוך יותר להיפוגליקמיות בהשוואה לגלימפריד בכל המינונים וטווחי הזמן שנבדקו, וללא תלות בשינוי ב- HbA1c .
.
Diabetes Obes Metab. 2014 Nov 26. doi: 10.1111/dom.12419.